פרסומות
spacer
אתר סנונית קבוצות דיוןחיפושאודותכתבו לנו על סדר היום - לוגו

!הכל (כמעט) על נגיפים

  • מה זה בכלל וירוס - חי צומח או דומם????

יש המגדירים את הווירוס כ'משהו שיש לך כשאתה חולה והרופא לא יודע להגיד מה זה בדיוק…!' אבל במבט נוסף - זוהי באמת שאלה רצינית, ואכן קשה מאוד להגדיר מהם הווירוסים!

ייצור חי מוגדר כייצור שיש לו יכולת רבייה, תגובה לסביבה, תנועה וגדילה. יש שהגדירו את הווירוסים 'כימיקלים חיים' כיוון שהם אינם ניזונים, הם אינם בעלי יכולת תנועה עצמאית, ובכלל אינם יכולים להתקיים באופן עצמאי.

הווירוס הוא טפיל בהכרח (טפיל אובליגטורי), ובלי עזרת 'הפונדקאים' שאליהם הוא נטפל אין הוא יכול כלל להתקיים. מהרגע שהווירוס חודר לתא פונדקאי הוא משתלט עליו ו'מגייס' את מנגנוני החיים של התא המפותח, לייצור וירוסים חדשים.

אז האם הוא יצור חי או לא?! זוהי כבר באמת שאלה פילוסופית!

  • רגע… מה ההבדל בין נגיף לוירוס?

זה בדיוק אותו הדבר! נגיף הוא שמו העברי של הווירוס - ולכן ניתן לעברית את הכבוד הראוי לה ונעבור לשימוש במונח נגיף!

  • אז - האם גם חיידק ונגיף הם אותו הדבר?

בשום בפנים ואופן לא!!!

החיידק הוא יצור תאי. אמנם הוא פשוט הרבה יותר מהתאים שבגופנו או מבעלי חיים אחרים, אבל הוא מורכב ומפותח הרבה יותר מהנגיף. החיידקים הנם בעלי יכולת עצמאית של רבייה, תנועה, גדילה, ותגובה לסביבה.

בדומה לנגיפים, גם חיידקים מסוימים מסוגלים לחדור לתאים של יצורים חיים ולפגוע בהם, אבל בניגוד לנגיפים הם אינם תלויים לחלוטין בפונדקאי לשם ביצוע תהליכי החיים.

  • איך נראה הנגיף וממה הוא מורכב?

עד להמצאת המיקרוסקופ האלקטרוני, היה מבנה הנגיף בגדר תעלומה. הנגיפים הם קטנים פי 100-20 מחיידקים (בגודל שבין 450-30 ננומטר) ועל כן הם אינם נראים במיקרוסקופ-האור המוכר לכולם.

הנגיף מורכב משני חלקים בסיסיים - חומר גנטי הדרוש לשכפולו, ומעטפת חלבונית חיצונית הנקראת קפסיד.

בניגוד לשאר האורגניזמים החיים, שהחומר הגנטי שלהם מורכב אך ורק מ-DNA, החומר הגנטי של הנגיף מורכב מ-DNA או מ-RNA. נגיף הקורונה, הגורם למחלת הסארס, מכיל רק RNA. אחד מנגיפי ה-RNA ה'מפורסמים' המוכרים לנו (לדאבוננו) הוא נגיף HIV - הגורם למחלת האיידס.

  • אם כן, כיצד הנגיף משפכל את עצמו?

המגע הראשון של נגיף עם התא הפונדקאי מתרחש כאשר הנגיף נקשר למולקולה שעל פני הדופן או קרום התא של הפונדקאי.

למשל - חלבון מסוים בשם gp120  שעל פני הנגיף הגורם למחלת האיידס נקשר באופן ספציפי למולקולת CD4 הנמצאת על פני לימפוציטים (=סוג של תאי דם לבנים) אנושיים מסוג T. רוב התאים, שאינם בעלי מולקולה זו, פשוט לא יידבקו בנגיף האיידס.

לאחר ההתקשרות לתא ה'נבחר', הנגיף חייב לחצות את קרום התא. לפעמים הנגיף מבצע זאת על ידי איחוי המעטפת שלו עם קרום התא הפונדקאי. נגיפים אחרים 'נבלעים' (בתהליך הנקרא  endocytosis) לתוך התא ב'אדיבות' הפונדקאי שמתייחס לנגיף כאילו היה מזון.

  • מה קורה בתוך התא הפונדקאי לאחר חדירת הנגיף?

כאשר הנגיף מצליח, סוף סוף, לחדור לתוך התא הפונדקאי התמים, הנגיף משכפל את עצמו בסדרה של אירועים. גנים נגיפיים מביאים לייצור חלבונים נגיפיים - שוב בעזרת מנגנוני השכפול של התא הפונדקאי. החלבונים הנגיפיים הראשונים שמיוצרים, הם אלה הדרושים לשכפול הגנום (=המערכת הגנטית) הנגיפי. תוך שילוב מרכיבים נגיפיים ותאיים - הגנום הנגיפי משוכפל אלפי פעמים! לבסוף התא הפונדקאי מייצר את חלבוני הקפסיד ובכך תמה ונשלמה מלאכת הייצור של דור חדש של נגיפים. אפשר לתאר מצב זה כקבוצה של מחבלים שמשתלטים על בית חרושת ומאלצים את בעלי המפעל ואת הפועלים לייצר עבורם כלי נשק, שיופנו בסופו של דבר כנגד הפועלים המייצרים ופועלים בבתי חרושת סמוכים!

בשלב זה ה'כושי יכול כבר ללכת כי הכושי עשה את שלו'… ובעצם, להפך! כשהנגיף ניצל את התא הפונדקאי  - הוא יוצא וממשיך את התהליך שוב ושוב אצל התאים השכנים. נגיפים מסוימים יוצאים מהתא כפי שהם נכנסו - על ידי תהליך ה- endocytosis. אחרים מפרישים חומרים הגורמים להתמוססות קרום התא וכך הם משחררים את הנגיפים החדשים אל הסביבה. מחזור שכפול נגיפי יכול להתמשך כמה שעות עד כמה ימים.

  • כיצד הנגיפים גורמים למחלות?

קודם כל, מוכרחים לעשות צדק עם הנגיפים. זיהומים נגיפיים רבים אינם גורמים לתגובה כלשהי בגוף של יצורים חיים ואינם גורמים למחלות, אך פגיעתם של נגיפים רבים אחרים היא קשה, ונגיף הסארס - ביניהם. בין הנגיפים המזיקים לאדם נכללים: נגיף האיידס (AIDS), נגיף האבולה (ebola) , נגיף הצהבת, נגיף אבעבועות הרוח וגם - הנגיף הגורם להצטננות! נמצאו גם סוגים של נגיפים שיש להם תפקיד בהתפתחות מחלות סרטניות מסוימות, זאת בצירוף עם גורמים גנטיים וסביבתיים.

פגיעת הנגיף תלויה בסוג התא שנתקף. לעתים הזיהום הוא מקומי בלבד, אך לעתים הוא מתפשט בכל הגוף באמצעות מערכת הדם או העצבים. הנגיפים הטפיליים פוגעים באורגניזמים החיים על ידי גרימת נזקים קשים לתאים ש'ארחו' אותם. נגיפים אחרים גורמים לתאים ל'התאבד' בתגובה ל'פלישתם'. (ייתכן שיש בכך תגובה הגנתית של התא על ידי כך שהתאים המודבקים מתים לפני שהנגיף משלים את מחזור השכפול שלו). 

  • כיצד נגיפים חודרים לגוף?

נגיפים יכולים לחדור אל הגוף בכמה דרכים - על ידי מגע עם העור, על ידי מגע עם נוזלי גוף שונים, דרך מערכת הנשימה, המין ואפילו העיניים. דקירת מחט של מזרק ובו דם של אדם נגוע בנגיף מסוים, עלולה להעביר את הנגיף ל'קורבן' חדש.
מחלת הסארס היא דוגמה למחלה הנגרמת על ידי נגיף שעובר מאדם לאדם באמצעות רוק או נוזלי גוף.

במקרים מסוימים, כמו במקרה של קדחת הנילוס המערבית , עקיצה או נשיכה של בעל חיים נגוע בנגיף, יגרמו להחדרת הנגיף מפונדקאי אחד למשנהו. בדרך כלל הנגיפים הם ספציפיים למינים מסוימים הנקראים 'מאגרים' של הזיהום. לעתים חרקים משמשים כמעין מובילים או 'וקטורים' והם מעבירים את הנגיף לפונדקאים שאינם טבעיים. במקרה של קדחת הנילוס המערבית המאגר הטבעי הם עופות. היתוש משמש כווקטור, והוא מדביק את האדם הנעקץ בנגיפים ש'תפסו טרמפ' בדם שנמצץ מהעופות.

  • אז זהו… הנגיפים ישתלטו על העולם???? האם יש דרך להתמודד עם זהום נגיפי?

למרות שאי אפשר לטפל בנגיפים באמצעות אנטיביוטיקה (היא יעילה רק כנגד חיידקים, ונגיפים - כזכור לנו - אינם חיידקים!), למערכת החיסונית של הגוף יש הגנות טבעיות רבות כנגד הזיהומים הנגיפיים:

ציטוקינים ואינטרפרון - אלה הם חומרים המשפיעים על בקרת התגובה החיסונית של הגוף כנגד הנגיפים. התא הנגוע מייצר אותם והם 'מאותתים' לתאים הסמוכים להגביר את הפעילויות החיסוניות שלהם ובכך לסקל חדירת נגיפים גם אליהם. ציטוקינים מסוימים מסוגלים לגרום להעלאת טמפרטורת הגוף של הנפגע (במקרה כזה מרגישים שיש חום!). מתברר שטמפרטורת גוף גבוהה עשויה לפגוע בשכפול הנגיפים ובהתפשטותם בגוף.

לימפוציטים מסוג  B - מייצרים נוגדנים ספציפיים הנקשרים אל הנגיפים ומנטרלים את פעולתם.

לימפוציטים מסוג  T - מזהים תאים נגועים בנגיפים ומסייעים בהריסתם.

  • אם המערכת החיסונית כל כך משוכללת מדוע קשה להיפטר מזיהום נגיפי?

לדאבוננו, המלחמה נגד הנגיפים היא קשה מאוד. הם אמנם קטנים מאוד אבל הם גם ערמומיים מאוד!

לנגיפים יש יכולת מופלאה לחמוק ממנגנוני ההגנה של הפונדקאי. נגיפים עוברים מוטציות (שינויים גנטיים) בקצב מהיר מאוד, ודבר זה מקשה מאוד על זיהוים ועל פגיעה ספציפית בהם. קצב המוטציה המהיר מאפשר לנגיף להתאים את עצמו לתנאים סביבתיים משתנים ובכך לחמוק מניסיונות המלחמה כנגדו. במחלת הסארס, למשל, נראה שלנגיף הקורונה יש יכולת גבוהה ליצירת מוטציות. הדבר הזה עלול להצביע על כך שיהיה קשה לפתח חיסון מפני המחלה.

הדבקה של כמה סוגים (קרובים) של נגיפים בתא פונדקאי אחד מאפשרת שינויים גנטיים משמעותיים בנגיף. שינויים אלה נובעים מהחלפת חומר גנטי בין זני הנגיפים השונים ויצירת צירופים גנטיים חדשים. אחת התיאוריות היא שנגיף האיידס האלים הוא תוצר של שינוי כזה בנגיף קרוב, תמים הרבה יותר, שבעבר הדביק קופים.

  • מלבד הביטחון במערכת החיסונית - אפשר לעשות עוד משהו?

קודם כל, הדרך הטובה ביותר להתגונן היא למנוע את חדירת הנגיף לגוף. עובדי מערכת הבריאות, למשל, נזהרים ממגע עם נוזלי גוף של חולים ובמיוחד כאשר הם נמצאים בקרבת מחטים שעלולות להיות נגועות בנגיפים.

במקרה של הסארס המועבר על ידי רוק, אחד הפתרונות הנפוצים הוא לכסות את פתחי הנשימה על ידי מסכות. הבעיה היא שלא ברור עד כמה המסכות אכן יכולות למנוע הידבקות, ועל כן השיטה שנוקטים בה היא בידוד החולים ומניעת יצירת מגע בינם לבין אנשים בריאים.

דרך אחרת לסייע למערכת החיסונית היא בדרך של חיסונים. ב-1796 הרופא הבריטי Edward Jenner  הבחין בתופעה הבאה: מי שנדבק במחלת אבעבועות הפרות (שפגיעתה באדם הייתה קלה למרות שדמתה מאוד למחלת האבעבועות השחורות) היה מוגן ממחלת האבעבועות השחורות הקשה. ג'נר הבין שגורם כלשהו שמצוי באדם שחלה במחלה האחת משמש כ'מגן' מפני המחלה האחרת. ג'נר הוכיח את טענתו על ידי החדרת מוגלה של זיהום מחלת הפרות לאדם בריא, שנשאר בריא גם לאחר הדבקה במחלת האבעבעות השחורות. זה היה הניסיון הראשון בחיסון בני אדם כנגד מחלה נגיפית.

את תרכיבי החיסונים מכינים מנגיפים מומתים, מוחלשים, או מחלקיקי נגיפים. כל אחד מסוגי החיסונים הללו גורם לתגובה חיסונית קלה בגוף (עם סימני מחלה קלים לכל היותר) שבמהלכה נוצרים נוגדנים. לגוף יש זיכרון חיסוני על ידי כך שנוגדנים לכל חומר זר (אנטיגן) נשמרים בגוף. אם תהיה חדירה לגוף של הנגיף שאליו חוסן האדם - המערכת החיסונית מוכנה לפעולה ותמנע את התפשטות הזיהום. כיום ישנם חיסונים יעילים מאוד כנגד פוליו, שפעת, כלבת, אדמת, חזרת, צהבת ועוד.

  • האם יש תרופות יעילות כנגד הנגיפים?

יש קושי רב בפיתוח תרופות יעילות בגלל כמה סיבות. ראשית, יכולת המוטציה הגבוהה של הנגיף, ושנית, הקושי להבחין בין תאים נגועים בנגיפים לבין תאים בריאים וכן הקושי להבחין בין תהליכי גוף בריאים לבין תהליכים נגיפיים. ואולם במשך השנים פותחו תרופות הפועלות ביעילות מסוימת כנגד נגיפים מסוימים - כגון תרופות כנגד האיידס, ההרפס והשפעת.

  • יש גם משהו טוב לספר על הנגיפים?

בוודאי! מכיוון שהתהליכים הנגיפיים כה דומים לתהליכים תאיים רגילים, מידע רב אודות ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה נובע ממחקר של נגיפים. חקירת תהליכי מוטציות בנגיפים עשויה לסייע להבנת תהליכי מוטציה באדם הגורמים למחלות קשות וביניהן הסרטן. 

הנגיפים משמשים גם ככלי עבודה! מכיוון שהנגיפים הם 'בתי חרושת' יעילים לייצור חלבונים נגיפיים, פותחו שיטות ה'מאלצות' את הנגיף לייצר מגוון רחב של חלבונים לצורכי תעשייה, רפואה ומחקר. 

תחום חדש לשימוש בנגיפים הוא טיפול גנטי (gene therapy). השיטה מנצלת את יכולת הנגיפים להכניס מידע גנטי 'זר' לתוך התאים על מנת להחליף גנים תאיים פגומים בגנים תקינים. שימוש דומה הוא בלוחמה כנגד גידולים סרטניים. גורמים לשינויים במבנה הגנטי של  נגיפים מסוימים בשיטות של הנדסה גנטית ומביאים לכך שהם יפגעו באופן ספציפי באוכלוסיות תאים ספציפית כגון תאים ממאירים.

הנגיפים מנוצלים לעזרתנו גם בתחומים נוספים. כיום, למשל, נעשה שימוש בנגיפים כקוטלי מזיקים בתחום החקלאות.

קדימה     אחורה

לדף הראשי



הועלה בתאריך - 15/5/2003 ע"י קרן אטינגר


כתבו לנו | אודות | חיפוש | קבוצות דיון | לסנונית
Copyright © 2002, Snunit. All Rights Reserved (Terms of Use)    (כל הזכויות שמורות © 2002, סנונית (ראה תנאי שימוש
פרסומות