פרסומות
spacer
אתר סנונית קבוצות דיוןחיפושאודותכתבו לנו על סדר היום - לוגו
מי מריבה - סכסוך מי הוואזני בין ישראל ללבנון

נהרות בינלאומיים

עיבוד מתוך:  א' סופר, נהרות של אש, עם עובד ואוניברסיטת חיפה, תל אביב 1993

על פי הגדרת האו'ם נהר בינלאומי הוא נהר הזורם בגבולן או בתחומן של שתי מדינות או יותר, או ששטח אגן הניקוז [=השטח אותו מנקז נהר] שלו מצוי בגבולן או בתחומן של שתי מדינות או יותר.

נהר בינלאומי ואגן הניקוז שלו הם יחידה הידרולוגית אחת המחולקת בין כמה מדינות. כתוצאה מכך מתעוררים קשיים רבים בניצול המים. לשם ניהול המשאב המשותף דרוש שיתוף פעולה והסכם בין המדינות על חלוקה צודקת.

כאשר אחת המדינות משתמשת בכמות המים שימוש הפוגע בספיקה השנתית הממוצעת של הנהר או פוגע באיכות המים - הדבר מכונה שימוש גורע. במצב שבו אחת מהמדינות השותפות לנהר משתמשת במים בשימוש גורע עלול הדבר להוביל למשברים בין המדינות.

כאן המקום להציג שני מושגים נוספים: מדינות עיליות אלו הן מדינות שהחלק העילי של הנהר זורם בתחומן, ומדינות תחתיות שבתחומן זורם החלק התחתי של הנהר. שימוש שעושות מדינות עיליות במי הנהרות משפיע מאוד על כמותם ואיכותם של המים המגיעים למדינות התחתיות. משום כך ברור שיש צורך בשיתוף פעולה בניהול משאב הטבע המשותף לשתי המדינות.

אך כאן מתחילים הקשיים... שיתוף פעולה בניהול המים איננו דבר פשוט כלל ועיקר! לעתים קרובות מתגלים ניגודי אינטרסים בין המדינות השותפות לנהרות בכל הנוגע לניצול המים. ראשית - המים הזורמים בתוך כל מדינה ומדינה זורמים בתוך שטח ריבוני של המדינה. כל מדינה רואה בניצול משאבי המים הזורמים בתחומה זכות טבעית ואלמנטרית. כל מדינה חשה שעליה לנצל את משאביה על פי האינטרסים שלה מבלי לקחת בחשבון צרכים ודרישות של מדינות שכנות. הבעיה היא כפולה ומכופלת כאשר בין המדינות השותפות לא שוררים יחסי שלום.

רוב הסכסוכים סביב נהרות בינלאומיים מתעוררים בין המדינות העיליות לבין המדינות התחתיות. מצד אחד המדינות העיליות תורמות את רוב מי הנהר. המדינות התחתיות, שמרגישות בעלות זכות היסטורית לשימוש במים אינן תורמות למי הנהר והן דווקא המשתמשות העיקריות. יוצא מכך שהמדינות העיליות מרגישות מקופחות ואילו המדינות התחתיות נפגעות משימוש גורע של המים בידי המדינות העיליות.

 

עקרונות לפתרון סכסוכי מים

ראינו עד כה כי השותפות על משאב מים יוצאת קשיים וסכסוכים בינלאומיים. הקהילה הבינלאומית קבעה ארבעה עקרונות מנחים המשמשים בסיס לפתרון סכסוכים בין מדינות שותפות לנהרות ולמקורות מים בינלאומיים:

  • לכל מדינה יש ריבונות מוחלטת על שטח אגן הניקוז הנמצא בשטחה. זהו עיקרון שעליו עומדות המדינות העיליות הדורשות שליטה בלעדית על מקורות הנהר ותובעות את הזכות להשתמש במי הנהר ללא צורך להתחשב במדינות האחרות.
  • יש שילוב טריטוריאלי מוחלט בין כל מדינות האגן. על פי עיקרון זה למדינות תחתיות יש זכות לנצל את המים בנהר הבינלאומי גם אם אינן תורמות מים לנהר, משום שכל האגן של הנהר נחשב ליחידה אחת. על פי עיקרון זה יוצא אפוא שגם מדינות תחתיות נחשבות כאילו תרמו מים לאגן גם אם במציאות אין זה כך. עיקרון זה מקנה זכויות שוות לכל המדינות שבתחומן זורם הנהר.
  • כל מדינות האגן רשאיות להשתתף בניצול מי האגן. עיקרון זה מדגיש את נושא פיתוח האגן לטובת כל המדינות השותפות. משתמע מעיקרון זה שכל מדינה שמתכננת לבצע פעולת פיתוח מים בשטחה חייבת לבקש משותפותיה רשות לעשות כן.
  • ריבונותה של המדינה מוגבלת לשימוש צודק והגיוני במי הנהר. עיקרון זה מבטיח שמדינות יעשו שימוש במי הנהר כל עוד לא תיפגע השותפות בנהר הבינלאומי. המדינות יכולות לנצל את המים רק מתוך הסכמה הדדית, תוך חלוקה צודקת והגיונית ותוך שמירה על המשאב המשותף לכולם. עיקרון זה הוא עיקרון מרכזי במדינות חלוקת המים הבינלאומי ואמנות להסדרת ניצול מי נהרות מבוססות עליו. באמנות האירופיות המבוססות על עיקרון זה נאמר ששום מדינה אינה רשאית להקים בתחומה מפעל מים שיפגע בשותפות האחרות. בנוסף אסור למדינה לשנות את כיוון הזרימה של הנהר, את גובה פני מימיו או את איכותם בלי הסכמת השותפים האחרים.

הכל טוב ויפה... אבל יש כאן סתירה! העיקרון הראשון קובע את זכותה המוחלטת של כל מדינה להשתמש במימיה ואילו העקרונות האחרים קובעים גדרות לזכות זאת ומגבילים אותה. חזרנו למעשה לנקודת הפתיחה שעל פיה קשה מאוד ליישב סכסוכים  כאשר אחת המדינות השותפות אינה מוכנה לוותר על ריבונותה ועל זכותה להשתמש במשאבים הקיימים בתחומה.

נהרות והחוק הבינלאומי

מסמך המסכם את מערכת הכללים המקובלת בעניין ניצול נהרות בינלאומיים הוא מסמך הלסינקי לענייני נהרות משנת 1966. בין פרקי המסמך ישנו פרק המציג דרך לחלוקה הוגנת והגיונית של מי אגן הניקוז בין השותפות. הדרך לחלוקה זו היא על ידי שקלול גורמים שונים כגון:

  • התנאים הגיאוגרפיים של אגן הניקוז
  • כמות המים היחסית שתורמת כל שותפה ושותפה
  • האקלים במדינות השונות
  • מידת השימוש של השותפות השונות
  • זכויות היסטוריות על המים
  • צרכים חברתיים וכלכליים
  • תלותן של המדינות השונות במקור המים המשותף
  • עלותם וזמינותם של מפעלי מים חלופיים למי האגן

במסמך נקבע שאין לשותפה כלשהי עדיפות לשימוש במי הנהר ויש לשמור על 'סטטוס קוו' שהוא דפוס קיים של שימוש במים כל עוד אין פגיעה בשותפות האחרות.

גם מסמך זה אינו מספק קווים מוחלטים וקבועים לפתרון סכסוכי מים שכן הגורמים שמנינו אינם גורמים מוחלטים. חלק מהנתונים, כגון תנאים כלכליים, חברתיים וגאוגרפיים משתנים עם הזמן ואחרים - כגון זכויות היסטוריות וצרכים חברתיים - ניתנים לפרשנויות שונות. שוב מצאנו שחלוקה הוגנת וצודקת היא ביטוי שקל לומר אך קשה ליישם בשטח. למעשה, אין חוק בינלאומי בר תוקף לענייני נהרות בינלאומיים, ומסמך הלסינקי ואמנות אחרות הם בבחינת מסמכי המלצה בלבד.

קדימה אחורֲה

לדף הראשי



הועלה בתאריך - 8/10/2002 ע"י קרן אטינגר


כתבו לנו | אודות | חיפוש | קבוצות דיון | לסנונית
Copyright © 2002, Snunit. All Rights Reserved (Terms of Use)    (כל הזכויות שמורות © 2002, סנונית (ראה תנאי שימוש
פרסומות