פרסומות
spacer
אתר סנונית קבוצות דיוןחיפושאודותכתבו לנו על סדר היום - לוגו
מי מריבה - סכסוך מי הוואזני בין ישראל ללבנון

סכסוכי מים במזרח התיכון

נהרות בינלאומיים במזרח התיכון

במזרח התיכון ישנם כמה נהרות בינלאומיים והם :

  • הנילוס הזורם דרך מצרים, סודן, אתיופיה ומדינות אפריקניות נוספות
  • הפרת והחידקל הזורמים דרך תורכיה ועיראק
  • הירדן המשותף לישראל ולירדן
  • האורונטס שמתחיל את זרימתו בלבנון, עובר דרך סוריה ונשפך לים התיכון בתורכיה.
  • הירמוך המשותף לישראל, לירדן ולסוריה

ושניים ממקורות הירדן  -

  • נחל שניר (החצבאני) שמקורותיו בלבנון
  • נחל חרמון (הבאניאס) שמקורותיו ברמת הגולן שהבעלות עליה שנויה במחלוקת בין ישראל לסוריה.

ניהול מקורות המים המשותפים הללו קשה במיוחד בגלל כמה סיבות עיקריות:

  • האזור משופע בסכסוכים מדיניים וביטחוניים כגון הסכסוך הערבי-הישראלי, סכסוך היסטורי בין סוריה לבין תורכיה ואחרים.
  • האזור מצוי באזור אקלים חם ויבש בדרך כלל, כך שהמים הם משאב חיוני וחסר.
  • מדינות האזור הן מדינות מתפתחות על פי רוב, דבר המקשה על ההשקעה בתכנון ובפיתוח טכנולוגי של מערכת המים.

בעבר נחתמו הסכמים בעניין הנהרות הבינלאומיים במזרח התיכון, אלא שהסכמים היסטוריים אלה נחתמו בין מדינות מזרח תיכוניות ובין מעצמות אירופיות שהחזיקו במנדטים באזור עד לאמצע המאה העשרים ובין מדינות אירופה לבין עצמן. דוגמה לכך הוא ההסכם שנחתם בין אנגליה לצרפת על הזכות לשימוש במי הפרת והחידקל ובמי הירדן והירמוך. הסכמים אלה היו טובים לשעתם. בתקופה הזאת אוכלוסיית האזור הייתה מצומצמת ומדינות אירופה הגיעו להסכם ביניהן בקלות יחסית.

עם קום מדינת ישראל, ולאחר שהמנדט הבריטי והצרפתי באזור הסתיים, השתנה המצב. אמנם חלק מההסכמים בין מדינות האזור חודש, אולם ברוב המקרים סכסוכים קשים התעוררו סביב השימוש במי הנהרות המשותפים. ראינו שניהול משותף של המשאב החסר - המים, דורש רצון טוב, שיתוף פעולה והתחשבות הדדית. ברור שבמצב של לוחמה ועימות - לא רק שאין תיאום בצריכת המים אלא שהמים הפכו לכלי נשק של מדינות עיליות כלפי התחתיות.

סכסוכי מים בין ישראל לשכנותיה

נהר הירדן ויובליו ונהר הירמוך ממחישים היטב את הבעיות הכרוכות בניהול משותף של מקורות מים בין מדינות עוינות.

לישראל שותפים רבים במשק המים. כ-60% ממי התהום המשמשים את ישראל הם מחוץ לגבולות 1967. במדינת ישראל לא זורמים נחלים בעלי ספיקה גבוהה, וחלקם של הירדן והכינרת במערכת המים של המדינה גדול מאוד. אולם, מערכת המים של הירדן והירמוך משותפת לארבע מדינות - לבנון, סוריה, ישראל וירדן. סוריה ולבנון אינן מכירות במדינת ישראל ואין ביניהן לא הסכם ולא דיונים בנוגע לחלוקת המים. ירדן, בניגוד למדינות אלה, חתמה על הסכם שלום עם מדינת ישראל ובו סעיפים המסדירים את נושא המים. אין לשכוח כי במסגרת ההסכם עם ירדן ישראל שילמה מחיר הידרולוגי לא קטן כאשר היא התחייבה להזרים מים לירדן ממקורות שהיו בלעדיים לישראל קודם לכן. ישראל וירדן, כמדינת תחתיות נפגעות משימוש גורע של סוריה ולבנון במי הנהרות.

שלושת המקורות העיקריים של הירדן הם נחל שניר (החצבאני), נחל חרמון (מעיין הבניאס), ומעיין הדן. ראשיתו של החצבאני במעיינות חצבאיה ווזאני. עד מלחמת ששת הימים נבעו מעיינות ווזאני בסוריה, ואילו מעיינות חצבאיה נובעים בתחומי לבנון. מעיין הדן, החשוב מכל יובלי הירדן, נמצא כולו בתוך תחומי הקו הירוק (במרחק כמה מטרים מדרום לגבולות 6 ביוני 1967). מעיין הבניאס נובע ברמת הגולן, כיום בשטח ישראל אך סוריה טוענת אף היא לשליטה על האזור. שישה קילומטרים מדרום לגבול ישראל-לבנון מתאחדים הנחלים דן, בניאס וחצבאני לנהר הירדן. עשרה ק'מ דרומית לאגם הכינרת מצטרף נהר הירמוך אל הירדן. אגן הירמוך הוא בינלאומי אף הוא ומתחלק בין ירדן לסוריה.

נהר הירמוך במפגש הגבולות בין ישראל-ירדן וסוריה

נהר הירמוך במפגש הגבולות בין ישראל-ירדן וסוריה

עם קום המדינה הפך נושא המים לאחד ממוקדי הסכסוך והאלימות. מדינות ערב הכינו תוכניות שאחת ממטרותיהן הייתה ככל הנראה ניצול המים תוך פגיעה מכוונת במקורות המים של ישראל. גם ישראל ניסתה לנצל באופן מרבי את מקורות המים העומדים לרשותה ובנתה את 'המוביל הארצי'.

בשנת 1956 פורסמה תוכנית מים הקרויה על שם מתכננה האמריקני - אריק ג'ונסטון. תוכנית זו התבססה על חוקים בין לאומיים בנושא המים, ולפיה שני שלישים מהמים באגן הניקוז של הירדן והירמוך יועדו לשימושן של מדינות ערב ושליש למדינת ישראל. מדינת ישראל וירדן הביעו את הסכמתן לתוכנית (בצורה לא-רשמית). סוריה ולבנון לא רצו להביע את הסכמתן משום שלא רצו להכיר במדינת ישראל ולשתף עמה פעולה. מובן מאליו שהתוכנית לא יצאה לפועל.

המחלוקת בין ישראל לשכנותיה בנוגע לניצול המים הלכה והחריפה והפכה ל'מלחמה על המים'. בוועידה של מנהיגי מדינות ערב, שכונסה בשנת 1964 (בעקבות פתיחת המוביל הארצי), הוחלט להטות את מקורות הירדן, החצבאני והבניאס לפני שהם מגיעים לישראל. בשנים 1966-1964 התפתח הסכסוך לעימות צבאי, וצה'ל מנע בכוח פעולת הטיה של הירדן והחצבאני. המצב בצפון הארץ התדרדר בהדרגה והיה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים.

עם השנים לא השתפר שיתוף הפעולה בניהול מקורות המים המשותפים לישראל, ללבנון ולסוריה. גם התנאים בשטח לא השתפרו... שנים של בצורות הביאו לירידה בכמויות המים הזמינים ואף להמלחת חלק ממקורות המים עקב שאיבת-יתר. חוסר ההקפדה על כללי שמירת טבע הביא גם הוא לפגיעה באיכות המים. אוכלוסייתן של המדינות השותפות הלכה וגדלה וכך גם רמת החיים בהן. כל אלה מגדילים בישראל בירדן ובסוריה את מאזן המים השלילי, שבו יותר אנשים צורכים פחות ופחות מים. מצבה של לבנון מעט שונה משום שמדינה זו משופעת במים באופן יחסי למדינות אחרות באזור. עם זה, ליקויים בניהול המים מביאים לבזבוז רב ולחוסר ניצול פוטנציאל המים בלבנון.

גבול ישראל-לבנון

גבול ישראל-לבנון

והאחרון מבין סכסוכי המים באזורנו הוא הסכסוך המים בין ישראל ללבנון בנוגע לשאיבת המים ממעינות הוואזני....

בספרו 'נהרות של אש' מסכם פרופ' ארנון סופר את ניצול מי הירדן והירמוך כך:
'פיתוח מקורות הירדן והירמוך חושף את כל המגרעות שבפעולות חד-צדדיות ללא שיתוף פעולה בין אזורי. השותפות לא הגיעו לידי הסכמה בדבר חלוקה צודקת של המים, וכל אחת מקדמת את תכניותיה היא. ירדן נפגעת יותר מן האחרות מן המצב הזה, שכן היא המדינה התחתית באגן הניקוז, הן בירמוך והן בירדן כולה. אך גם סוריה וישראל נפגעות מן המצב. סוריה נפגעת מישראל, מדינה עילית בירדן העליון, שעושה כאוות נפשה בחלק הזה של הנהר, ואילו ישראל נפגעת מפעולותיה של סוריה בירמוך.
ניצול מי אגן הירדן-הירמוך נעשה על פי שיקולים גיאופוליטיים ולא על פי שיקולים של תועלת  כלכלית או חברתית...'

האם העתיד צופן שיתוף פעולה אזורי של משאבי המים?
האם נשכיל לנצל את המים שלנו על פי שיקולי תועלת כלכלית או חברתית או שמא השיקולים ימשיכו להיות גיאוגפוליטיים בלבד?

קדימה אחורֲה

לדף הראשי



הועלה בתאריך - 8/10/2002 ע"י קרן אטינגר


כתבו לנו | אודות | חיפוש | קבוצות דיון | לסנונית
Copyright © 2002, Snunit. All Rights Reserved (Terms of Use)    (כל הזכויות שמורות © 2002, סנונית (ראה תנאי שימוש
פרסומות