ליקויי למידה  מתבטאים בפערים בתפקוד ובבעיות בתחומים שונים, לא רק בתחום בית הספר. ליקויי למידה גורמים תפקוד לקוי בתחומים מסוימים, כתוצאה ממצב נוירולוגי: מערכת העצבים המרכזית מתפתחת באופן שונה מהרגיל. אופי ההתפתחות השונה, של מערכת העצבים, גורם פערים בתפקוד: ישנם תחומים של תפקוד תקין, ישנם של תפקוד נמוך, ישנם תחומים בהם התפקוד גבוה. משמעות הפערים בתפקוד:
יש תחומי-תפקוד  חזקים ויש תחומים, ולפעמים הם תחומי התפקוד ה"קלים" המובנים והפשוטים לאחרים, שדווקא בהם, ילדים בעלי ליקויי למידה מתקשים. במצבכזה, אין אפשרות לממש את היכולת האמיתית, הילד לא יכול להראות את יכולתו האמיתית: הוא יכול להיות חכם עם ליקוי בהתארגנות, שנראה כמו הססן, נסוג, ביישן, איטי, ואפילו באיחור משמעותי ביחס לחבריו לגיל ולכיתה.

סימנים לליקויי-למידה יכולים להופיע עוד בינקות: התפתחות  מוטורית (תנועתית) איטית יחסית לגיל, רגישות-יתר (המתבטאת בבכי ממושך, רגישות מוגזמת לרעשים, רתיעה מרעש, אי-שקט, אי-נוחות כללית, חוסר יכולת הרגעה עצמית, בכי מוגזם הנובע מאי-נוחות, או מחוסר יכולת להסכין עם מצב הגוף במרחב, רגישות שאינה מאפשרת שכיבה נוחה, תנועתיות מוגזמת, אי-שקט, רגיעה מוגזמת, תינוק שקט במיוחד,  היעדר-מלמול), אלה רמזים ראשוניים לבעייתיות.

סימנים ללקות למידה בילדות הם התפתחות שפה לא תקינה (איחור, שיבושי-היגוי, בעיות בהבנת מסרים לשוניים), אי הבנה סביבתית חוסר יכולת לשחק, להיענות למשחק. העבודה עם הילד מגיל מוקדם חיונית, אבל אינה יכולה לרפא את הליקוי. טיפול מוקדם מלמד את הילד ומכין את הילד להתמודד עם עזרה במצבי למידה בהווה ובעתיד.

בגן הילדים רואים אצל לקויי-למידה פערים בתפקוד, חוסר השתלבות חברתית, הימנעות מהשתתפות בביצוע יחידים וקבוצות במטלות לימודיות, קשיים ביכולת להתארגן ביעילות, בקצב ובזמן של הילדים האחרים, כדי להשתלב בגן. בעיות פרידה והסתגלות: לילדים לקויי למידה קשה מאוד להסתגל למצבים חדשים או קל מדי להסתגל למצבים חדשים. שניהם, נובעים מליקוי ביכולת להפעיל שיפוט נכון, לדעת מראש,  מה יקרה בזמן הקרוב.

בכיתות א-ב: לילדים יש ציפיות גבוהות מבית הספר. למרות ההכנה בגן, המפגש של הילד עם כיתה א' הוא, במקרים רבים, לא מה שהילד ציפה ומכאן מתפתחת מצוקה. ילד צריך שההורים יהיו לידו כשהוא במצוקה ויעזרו לו במצבים אלו.  לילד לקוי-הלמידה המצוקה גדולה יותר, הפער גדול יותר והוא ילך  ויגדל, ככל שהילד יתפתח: ה"אינטליגנציה" תמשיך להתפתח, והליקויים ימשיכו להציק. לכן, חשוב ביותר ללמד את הילד להיעזר.

בכיתות ההמשך, בחטיבת הביניים ובתיכון, קשיים אופייניים הם: קשיים בעבודה עצמית, קשיים בבחינות, קשיים בהכנת תכנים לבחינות, קשיים בשילוב בעבודת הכיתה. אלה נובעים מליקויים שונים, מליקויי שפה וליקויי שפה כתובה, ועד ליקויי קשב, ליקויי התארגנות וליקויים חשיבה חשבונית ובהבנה חברתית. חשיבות איתור הליקויים הינה, בעיקר, כדי להתאים את דרכי ההתמודדות. כדי ללמד ילדים בעלי ליקויי למידה, חשוב ביותר ללמד אותם, או ליצור עבורם חוקים וגבולות .

חשוב ללמד אותם את החוקים הייחודיים  לכל מקצוע-לימוד, לכל-מורה, לכל-חוג, לכל מצב פעילות: גם את אלה הנראים לאחרים מובנים מאליהם כמו למשל: שיש צלצול להפסקה, צלצול להיכנס לכיתה וצלצול המסמן את סיום יום הלימודים, למרותשכל הצלצולים נשמעים אותו דבר. לעתים קרובות, לילד בעל ליקויי למידה אין יכולת להבחין בהבדלים ולהיזכר בכל המידע הדרוש לו, כדי לדעת מה רומז צלצול מסוים: המידע לא זמין, ויש צורך ללמד אותו כיצד לגייס את המידע ולפעול בהתאם. (לדוגמא: הצעד הראשון בזמן הצלצול: יש להסתכל על המורה, על הילדים האחרים, לפני כל-תגובה, כדי להבין מה אומר הצלצול).

בדרך-כלל, ילדים לקויי למידה מקבלים מסר ברור מגיל רך מאוד שאומר "אם תלמדותתאמץ תצליח." לדעתה של דר' ספקטור המסר הזה מטעה את הילד. לקוי למידה אינו חולף. נכון יותר לומר לילד "אם תקבל את  העזרה הנכונה תצליח, אם תקבל את ההתייחסות הנכונה תצליח, אם תלמד להתמודד עם הקשיים באופן יעיל- תצליח." לילדים  לקויי למידה המתקשים בהיזכרות בלוח-הכפל לא יעזורשינון לוח הכפל, כמו הכתבות חוזרות ונשנות של מילים למניעת שגיאות כתיב. גם יעילותם של אימוני "כתיבה תמה" אינו מתאים לשיפור ההתמודדות עם דרישות כתיבה. בעיקר, משום שאין אפשרות ללמד הבעה בכתב על ידי לימוד כתיבה תמה. אפשר לכתוב קטע שאינו מביע דבר, ולכתוב אותו בכתב יפה וברור. כתב יפה אינו יעיל במסירת ידע.

ילד שלא יכול להתמודד לבד עם מטלות בית הספר, האחריות שלנו כהורים היא למצוא לו את סוג העזרה המתאים לו.

חשוב שילדים בעלי ליקויי למידה יהיו משולבים בבית-ספר רגיל. ההורים צריכים להיות מודעים לצרכים המיוחדים, לסוג העזרה, לסוג ההתייחסות הנדרשת בבית הספר. כולם חייבים להבין את הקשיים ולקבל מן המאבחן המלצות להתאמת תנאים, להתמודדות יעילה. כאשר הקשיים מתגברים, יש אפשרות של כיתה מקדמת, מיוחדת, טיפולית, קטנה, בבית ספר רגיל. כיתה כזו יכולה להתאים לחלק מן הילדים, אלה המתקשים להשתלב בכיתת בני-גילם.

בית ספר מיוחד לילדים לקויי למידה הוא, אמנם, פתרון אפשרי, אשר נוצר במיוחד בגלל אילוצי המערכת. אמנם, הכיתות קטנות יותר והמורים בעלי הכשרה מיוחדת לנושא, אבל תמיד יש לשאול ולבדוק היטב, אם ניתן לספק לילד את צרכיו ולהשאיר אותו בין בני-גילו, במסגרת הקרובה. פעמים, כדאי שילד יישאר במסגרת הרגילה כיוון שההיערכות הדרושה לילד כדי להסתדר בה אינה דורשת אמצעים מיוחדים.

האחריות של ההורים היא לדאוג לאבחון מהימן, כדי למצוא ולברר בדיוק מה יש לילד. כדי לשמור על פרטיות הילד, חשוב לדעת שהבירור לא חייב להיעשות בבית הספר או באמצעות השרות הפסיכולוגי. כאשר דרושה התייחסות ספציפית של בית הספר לממצאים שעלו באבחון, המאבחן ממציא דוח שמתאים לבית-הספר, עם הנחיות והמלצות.

כאשר מתעורר חשד לליקויי למידה,  צריך לעבור אבחון לליקוי למידה, ולא אבחון פסיכולוגי. אבחון ליקויי למידה הוא לא רק אבחון של דיסלקסיה ודיסגראפיה. יש מגוון רחב של ליקויים. חשוב לאתר את הליקויים, כדי להמליץ על דרכי-התמודדות יעילות ומתאימות. ילד שלא מקשיב, הוא לא בהכרח  ילד שיש לו ליקויי קשב הדורש טיפול תרופתי: יש ליקויים שונים שמשפיעים על ההקשבה, וההתייחסות והסיוע שונים, בהתאם לליקוי.

ילד ליקוי למידה זקוק לעזרה בתחומים מסוימים, לא רק בתחום הלימודים. יש ילדים שצריכים עזרה בלימוד כללי התנהגות, סיוע ארגון התיק, סיוע בפירוש דרישותבית הספר, סיוע בהתמודדות עם ילדים בני-גילו, סיוע בהשתלבות בחוג או בפיתוח תחביב .

להורים יש זכות לבחור את המאבחן של הילד ואת סוג האבחון. האחריות של ההוריםהיא לבוא ולראות מי המאבחן של הילד שלו, להכיר את צוות המטפלים של הילד, לדעת מי נותן חוות דעת על הילד. ילדים לקויי למידה לפעמים מאובחנים כילדים עם בעיות נפשיות, כיוון שלא נעשה אבחון מתאים.  חשוב לדעת איזו שאלה עומדת על הפרק, למיד דרושות המלצות האבחון, מי מקבל ממצאים מפורטים ומי מקבל תיאור קשיים והמלצות.

המלכוד מתחיל כשהמורה אומרת שהילד מפריע. ההפרעה מתחילה כשלילד נופל העפרון, הוא מחפש אותו, נופלים לו דברים מסביב, הוא מרים את הילקוט, גורם רעש וזה משהו שקורה לו תמיד. זה מצב מוכר של ילד שקשה לו להתארגן, שהוא מגושם בתנועתיות שלו. הוא מאבד את כושר הריכוז שלו ומפריע בלי להתכוון. המורה מתלוננת על הפרעות חוזרות ונשנות והילד מקבל סטיגמה. אם ילד כזה מאובחן, אפשר היה לוותר לו על כתיבה בכיתה, להכין לו חומר כתוב מראש, לספק לו מה שילדים אחרים מצליחים להתארגן ולבצע בעצמם. יש התנגדות מצד המורים לבקשות כאלה. כאן הורים יכולים לנקוט יוזמה ולומר למורה שהם יכינו  לילדם את החומר.

יש פתרונות מסוג זה. חשוב שהורים יבינו שהתפקיד שלהם הוא "להיות שם" ולעזור

לילד לפתור בעיות הניתנות לפתרון.

חוק החינוך המיוחד מאפשר להורים לדרוש את כל העזרה הנדרשת לילד. כל מה שדרוש לילד לפעמים זה דף כתוב מראש, כדי שלא יידרש  להעתיק מהלוח או עזרה בהתארגנות, או למתוח קו בין תשובות שמשלימו זו את זו, במקום לכתוב. אלו פתרונות שלא דורשים תקציבים מיוחדים. זה רק דורש אבחון מיוחד על הצרכים הספציפיים של הילד המתקשה. אבחון כזה חייב להיעשות על ידי איש מקצוע שבקיא בנושא של הפרעות למידה ומתמחה באבחון וגם בטיפול. חשוב לא למהר להחליט שזוהפרעה רגשית וגם לא למהר ולספק "הנחות" שאינן מתאימות, כמו הזכות המוכרת לתוספת זמן-בחינה, לתלמידים לקויי-למידה. לעתים קרובות זוהי המלצה לא-מתאימה, והתלמיד הוא הראשון לסיים את הבחינה.

אבחון לא נכון עלול לסגור דלתות בגיל מוקדם. יש להשתדל שילד לא יורחק מהסביבה הטבעית שלו. אם יש הפנייה לחינוך המיוחד , חשוב לבדוק שהמסגרות המוצעות אכן מספקות את כל הנדרש לילד על פי האבחון ושהחברה שם טובה ומתאימה לו. על ההורים הזכות ועליהם גם מוטלת האחריות לפנות לאבחון מהימן, שייעשה על ידי איש מקצוע, מומחה בתחומו, המיומן לתפקיד ושבעקבותיו תינתן כל העזרה המיוחדת הדרושה לילדם.