פורסם בירחון 'להיות משפחה' / טור 'מזל תאומים' / ורד בן פורת

גמילה בכלל מבטאת יותר מכל שינוי גדול במעמד של הילד בעיני עצמו. הילד מגיע לשלב בשלות ובגרות במידה כזו, שהוא יכול לשלוט ולכוון את הפעילות הספונטנית, שעד עכשיו נעשתה באקראי. עבורו זהו ויתור אדיר על פעולה מתוך דחפים בלבד, שמאפיינת את עולמו הרגשי,  לטובת רצונו להשתלב בכללים המקובלים בחברה. תגובת הסביבה, לכן, היא התגמול המשמעותי והמשתלם ביותר.

גם ההורה מוותר על משהו חשוב בתהליך הגמילה של ילדו: הוא מעביר את האחריות לילדו. מה נדרש מההורה לשם כך? לשחרר את החבל של השליטה, לאפשר לילד את ההתנסויות הבלעדיות שלו, כשהוא 'אך ורק' בתפקיד צופה ומסייע. במובן זה, הגמילה מסמנת שינוי בתפיסת התפקיד של ההורה: גם הוא צריך לגדול.......

הורים רבים רואים בגמילה סימן להצלחתם – או כישלונם – כהורים.  אם התהליך עבר קל ופשוט, משמע אני הורה טוב, ועל כן הילד שלי משתף איתי פעולה, וכדומה. מכאן שקשיים בגמילה מבטאים קשיים בקשר, על כל המשתמע מכך. מטען רגשי כזה מטיבו מעמיס משקל עודף על התהליך, ומקשה על ההורה לאפשר את הקצב הטבעי של הילד.

הורים לתאומים מוסיפים עוד למשקלו של המטען. היות והגמילה היא תהליך אינדבדואלי של כל ילד, שנעשה בקצב שלו, מתעוררות כאן דילמות  מוכרות, של ההשוואה והתחרות, של כל אחד לפי יכולתו וצרכיו (תרתי משמע...), ושל המשימה להיות הורה קשוב וטוב לקצב של כל תאום.

לא פחות, גמילה של שניים יחד מחייבת עבודה פיזית כפולה, מציפייה סבלנית ומעודדת ל'תוצרת', ועד רחצה, החלפה וניקיון אינסופי של ה'פספוסים'.

ובנוסף, ההיבט הכלכלי משפיע אף הוא: טיטולים מהווים נטל כבד על התקציב, וזירוז הגמילה עשוי להקל.... 

ובתוך כל אלה, עסקינן במשימה פרטית, מאתגרת ולא תמיד פשוטה של ילד קטן אחד.....

עם כל המורכבות המתוארת כאן, רובם של התאומים, כמו כל הילדים, עוברים את הגמילה  בקלות, כל אחד בדרכו, וכל הורה צריך להתכונן להצלחות ונסיגות, לפספוסים, לשטיחים מגולגלים וספות רטובות. התנאים שמאפשרים תהליך נורמטיבי הם פשוטים, וקיימים ברשותו של ההורה: הקשבה ותמיכה, סבלנות וסובלנות.

אז איך מספקים אותם לשניים, במקביל או בתור, מבלי לפגוע או ללחוץ?

ראשית, חשוב להכיר את הפרמטרים לבשלות לגמילה: שליטה פיזית בעמידה וישיבה, עצמאות בפעילות, יכולת להתאפק ולדחות סיפוקים במצבים שונים, יכולת מספקת להתבטא.

סימני מוכנות שבאים מהילד מתבטאים באי נוחות פיסית כשהטיטול מלא, בקשה או ניסיון להוריד טיטול, הצהרה על קיומם של צרכים,  פעילות ראשונית בשירותים או בסיר ביוזמת הילד, ועוד.

כשני הילדים מוכנים

מצב כזה מחייב את ההורים להתארגנות טכנית. רצוי להזיז ריהוט 'רגיש', להכין את הציוד למקלחת והחלפה – כל מה שיאפשר להתפנות באופן מלא  לכל ילד.  גם אם הקצב דומה, עדיין לכל ילד הדרך שלו, והחיזוקים צריכים לכלול עידוד לכל אחת מהדרכים (עינת הצליחה לשבת על הסיר, רועי מכוון יפה לשירותים). וכמובן, להימנע מהשוואה, גם אם נראה שהיא עשוייה לתרום ולקדם.

אחד מוכן, השני פחות

מצב כזה הוא המבלבל ביותר את ההורה. לא פעם הפחות בשל מחקה את אחיו, מתוך רצון דומה, אך אינו יכול, פיזית או רגשית, להשלים או להצליח בגמילה. רצוי לאפשר לו להמשיך בהתנסויות ולעודד אותן, אך כדי למנוע תסכול רצוי שנציב גבולות. למשל: אתה יכול להוריד את הטיטול בדשא או בחצר – ובבית נחזיר אותו, או: ללבוש תחתונים על הטיטול, וכו'.

קורה שהגמול מתקנא בטיפול ה'תינוקי' יותר שאחיו עדיין מקבל, ואז צפוייה נסיגה. רצוי לספק לו את הצורך ב'תינוקיות' - בדרכים אחרות.

אחד בשל, השני לא

מצב זה הוא מעין 'מבחן' להורה, באשר ליכולתו לאפשר את הקצב השונה. הפער יכול לנבוע מהבשלות הכללית, שמתבטאת גם בתחומים אחרים, או אנרגיות של ילד שמופנות בשלב הזה להתמודדויות  אחרות. לפעמים חוסר המוכנות של תאום אחד מאותת על הצורך שלו להישאר בתפקיד ה'קטן' יותר. רצוי לחזק את הנגמל בתהליך שלו, ואת אחיו בתחומים אחרים שמבטאים צמיחה והתקדמות, וכן לאשר ולאפשר את הבחירה של כל אחד (עידו רוצה לעשות בשירותים, ערן בוחר לעשות בטיטול).

ü      גמילה מטיטול היא 'פרוייקט אישי' של כל ילד, בהתאם לבשלות וליכולת. כך גם אצל תאומים – למרות החיקוי, התחרות וההשוואה.

ü      הורים לתאומים חווים לעיתים את גמילת השניים כ'מבחן' ליכולתם להבחין ולאפשר את הייחודיות של כל אחד.

ü      חשוב להימנע מהשוואות, גם אם נראה שזה מעודד ומקדם את השניים, או אחד מהם.

ü      גמילה דורשת הרבה חיזוקים של ההורים. כשהקצב שונה, ניתן לחזק כל ילד בהתאם להישגים העכשוויים.

ü      כשהאחד נגמל והשני  'לא בכיוון', רצוי לחזק גם אותו -  בהתמודדויות והצלחות שלו בתחומים אחרים.

ü      רוב רובם של הילדים צולחים את התהליך 'בשלום', עם כשלונות והצלחות, נסיגות ונסיקות. כך גם התאומים.

ü      אז -  סבלנות והקשבה, ותמיכה לכל ההתנסויות,  הם הכלים החשובים ביותר של ההורה. 

מאמרים נוספים במאגרי המידע: